פגיעה נפשית עקב אירוע טראומטי - כשהנזק לא נראה לעין

מה קרה בפועל

אם מקבלת שיחת טלפון שבנה נפצע קשה בתאונת דרכים, ממהרת לבית החולים, ורואה אותו מחובר למכשירים במצב קריטי. היא עצמה לא הייתה מעורבת בתאונה, אך מאותו רגע היא סובלת מחרדה קשה, סיוטים ודיכאון.

אב עד לתאונת עבודה קשה של בנו, בה הוא נפצע פציעת ראש חמורה. האב עצמו לא נפגע גופנית, אך פיתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית קשה, מפסיק לעבוד, וזקוק לטיפול פסיכיאטרי ממושך.

עד לפני עשורים, המשפט הישראלי, בדומה למשפט האנגלי המסורתי, לא הכיר בנזק נפשי כזה כבר-פיצוי, אלא אם הנפגע העקיף עצמו נפגע גם פיזית. הדין הישראלי בחר לפרוץ דרך שונה.

פריצת הדרך הזו נחשבת אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר בדיני הנזיקין הישראליים, כי היא מכירה בכך שנזק נפשי יכול להיות חמור לא פחות, ולעיתים אף יותר, מנזק גופני מקביל.

מה אומר החוק

פקודת הנזיקין [נוסח חדש] אינה כוללת סעיף ספציפי לנזק נפשי טהור, אלא מסתמכת על עוולת הרשלנות הכללית, שבתי המשפט פיתחו כך שהיא מכירה בנזק נפשי כנזק בר-פיצוי בתנאים מסוימים.

התנאים שגובשו בפסיקה כוללים בדרך כלל קרבה משפחתית קרובה בין הניזוק העקיף לנפגע הישיר, קרבה במקום ובזמן לאירוע או לתוצאותיו, וכן חומרה מספקת של הפגיעה הנפשית שנגרמה, המחייבת אבחון פסיכיאטרי מקצועי.

בשנים האחרונות הפסיקה הרחיבה את הגישה כך שאין הכרח בנוכחות פיזית בזירת האירוע ממש, ודי בחשיפה משמעותית - למשל דיווח מיידי או הגעה לבית החולים סמוך לאירוע - כדי לבסס עילת תביעה.

חשוב להבין שהפיצוי בגין נזק נפשי טהור נבחן בנפרד מהפיצוי לנפגע הישיר עצמו, ולכן קיומה של תביעה מוצלחת של הנפגע הישיר אינה תנאי הכרחי לתביעה עצמאית של בן המשפחה שנפגע נפשית.

מה קבעה הפסיקה

בפסק דין מכונן שעסק בפיצוי בגין נזק נפשי לבני משפחה של נפגע בנזק גופני, קבע בית המשפט העליון כי אדם שסבל פגיעה נפשית כתוצאה מפגיעה קשה בבן משפחתו עשוי להיות זכאי לפיצוי נזיקי, גם אם לא נפגע פיזית בעצמו.

ההלכה שנקבעה שם הניחה את היסודות לגישה הישראלית הייחודית לנזק נפשי טהור, וההרחבה שבאה בעקבותיה כללה גם מקרים שבהם הפגיעה הנפשית נגרמה מתהליך מתמשך של חשיפה לסבלו של הנפגע הישיר, ולא רק מהלם חד-פעמי.

מה עושים בפועל

מי שסובל מפגיעה נפשית בעקבות פגיעה קשה בבן משפחה צריך לפנות לאבחון פסיכיאטרי או פסיכולוגי מקצועי בהקדם האפשרי, שכן קרבה זמנית בין האירוע לתחילת הטיפול מחזקת את התביעה.

חשוב לתעד את מהלך הטיפול הנפשי, כולל אשפוזים, טיפולים תרופתיים והשפעה על התפקוד היומיומי - עבודה, לימודים, מערכות יחסים - כדי להוכיח את חומרת הפגיעה.

מומלץ להיוועץ בעורך דין נזיקין המכיר את הפסיקה בתחום, שכן קביעת התנאים המדויקים - הקרבה המשפחתית, הקרבה לאירוע וחומרת הפגיעה - דורשת ניתוח משפטי מדויק של הנסיבות הספציפיות.

כדאי גם לתעד את מצב התפקוד לפני האירוע, לדוגמה באמצעות תלושי שכר או אישורי נוכחות בעבודה, כדי שיהיה אפשר להשוות בבירור בין המצב שלפני האירוע לבין הפגיעה שהתפתחה אחריו.

רצוי לשמור גם עדויות של קרובים או חברים שהכירו את הניזוק העקיף לפני ואחרי האירוע, שכן תיאור השינוי באישיות ובתפקוד היומיומי מסייע מאוד לבסס את חומרת הפגיעה הנפשית.

טעויות נפוצות

טעות נפוצה היא לחשוב שרק מי שהיה פיזית בזירת התאונה יכול לתבוע - כפי שהוסבר, הפסיקה כבר הרחיבה את הדרישה הזו במקרים רבים.

טעות נוספת היא להמתין זמן רב לפני פנייה לטיפול נפשי מקצועי, מה שעלול להקשות על הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע לפגיעה הנפשית שהתפתחה.

טעות שלישית היא להתבייש בפנייה לטיפול נפשי או להסתירה מבני המשפחה, מתוך תפיסה מוטעית שמדובר בחולשה - בעוד שדווקא תיעוד הטיפול הוא הבסיס להוכחת התביעה.

שאלות נפוצות