אבחון מאוחר של מחלה - כשההמתנה הופכת לרשלנות רפואית

מה קרה בפועל

מטופלת מתלוננת חודשים ארוכים על כאבי בטן וירידה במשקל. הרופא המטפל בוחר שלא להפנות אותה לבדיקת דימות או קולונוסקופיה, מתוך הערכה שמדובר בבעיה תפקודית חולפת. כשהאבחון סוף סוף מגיע, המחלה כבר בשלב מתקדם.

סיפורים כאלה חוזרים על עצמם בתחומים רבים: סרטן השד שלא אובחן במועד למרות ממצא בבדיקת דימות, אירוע לבבי שפוענח כחרדה, שבר שלא זוהה בצילום. המשותף לכולם הוא פער בין מה שהרופא הסביר ידע, לבין מה שהוא בחר לעשות.

איחור באבחון לא תמיד נובע מטעות אחת בודדת. לעיתים קרובות מדובר בשרשרת של החלטות - אי הפניה, אי מעקב אחר תוצאות, חוסר תקשורת בין מחלקות - שכל אחת מהן לכאורה קטנה, אך יחד הן קובעות גורל.

לעיתים הפער נובע גם מעומס עבודה במרפאה או בבית החולים, אך עומס מערכתי אינו פוטר את הצוות הרפואי מהחובה לוודא שתוצאות בדיקה חריגות מגיעות לידיעת הרופא המטפל ומטופלות במועד.

מה אומר החוק

רשלנות רפואית נבחנת לפי אותם עקרונות כלליים של עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: חובת זהירות של הצוות הרפואי כלפי המטופל, הפרתה על ידי סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל, וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק.

הסטנדרט הנבחן הוא מה שרופא סביר, בעל אותה התמחות ובאותן נסיבות, היה עושה. אי הפניה לבדיקה מתבקשת בעקבות תסמינים מחשידים, כשקיימת הנחיה קלינית ברורה, עשויה להיחשב סטייה מהסטנדרט הזה.

בנוסף לרשלנות בטיפול, קיימת גם עוולה נפרדת של הפרת חובת הסכמה מדעת, הרלוונטית כשלא הוסבר למטופל על הצורך בבדיקה נוספת או על הסיכונים שבאי-ביצועה.

חשוב לדעת שגם בית החולים או קופת החולים המעסיקים את הרופא עשויים לחוב באחריות שילוחית לרשלנות שנעשתה על ידי עובדיהם, כך שהתביעה יכולה להיות מופנית גם כלפי המוסד הרפואי ולא רק כלפי הרופא הבודד.

מה קבעה הפסיקה

בית המשפט העליון דן במקרה שבו מטופלת בת חמישים לא הופנתה לבדיקת קולונוסקופיה חרף תלונות על כאבי בטן, וכתוצאה מכך אובחן סרטן המעי הגס באיחור. בית המשפט קבע שאי ההפניה לבדיקה הייתה רשלנות רפואית מובהקת.

נקבע כי על הרופא המטפל מוטלת חובה לתת דעתו לתמונה הקלינית המלאה, ולא להסתפק בהנחה נוחה, כאשר קיימים סימנים מחשידים שמצדיקים בירור נוסף בטרם נשללת אבחנה חמורה.

מה עושים בפועל

הצעד הראשון הוא איסוף מלא של התיק הרפואי - כל הבדיקות, הפניות, מכתבי שחרור והתכתבויות עם קופת החולים. חשוב לבקש גם את הרשומה הממוחשבת, שלעיתים מכילה פרטים שלא מופיעים בסיכומים.

תביעת רשלנות רפואית דורשת כמעט תמיד חוות דעת רפואית מומחה שתקבע אם הייתה סטייה מהסטנדרט הרפואי המקובל, ומה היה קורה אילו האבחון היה מתבצע במועד.

חשוב לפנות לייעוץ משפטי בשלב מוקדם, גם אם המחלה עדיין בטיפול, שכן איסוף הראיות והמסמכים קל הרבה יותר כשהוא נעשה סמוך לאירועים.

כדאי גם לבקש מהמוסד הרפואי עותק מלא של הפרוטוקולים הפנימיים, אם נערכה ועדת בדיקה פנימית לאירוע, שכן מסמכים כאלה עשויים לכלול הודאה עקיפה בכשל שנפל בטיפול.

טעויות נפוצות

טעות נפוצה היא לוותר על תביעה מתוך מחשבה שהמחלה עצמה הייתה קיימת ממילא, ולכן אין קשר סיבתי. אך גם קיצור תקופת הסבל, החמרת הפרוגנוזה או אובדן סיכויי החלמה יכולים להוות נזק בר-פיצוי.

טעות נוספת היא להסתפק בתלונה למשרד הבריאות במקום לבחון תביעה אזרחית - שני המסלולים שונים לחלוטין, ורק התביעה האזרחית מזכה בפיצוי כספי.

טעות שלישית היא לחשוש להזמין חוות דעת רפואית עצמאית מתוך אמון עיוור בצוות המטפל - חוות דעת אובייקטיבית מגורם שאינו קשור לטיפול היא הבסיס ההכרחי לכל תביעה כזו.

שאלות נפוצות