הליך גירושין: מאיפה בכלל מתחילים

מה קורה בפועל

הרגע שבו מבינים שהנישואים הגיעו לסוף הוא לרוב לא רגע דרמטי אחד, אלא צבירה איטית של אכזבות, ריחוק וויכוחים שחוזרים על עצמם. ואז, יום אחד, קמים בבוקר ומבינים שאי אפשר להמשיך ככה. הבעיה היא שברגע הזה בדיוק, כשהראש מלא ברגשות, נדרשת החלטה מעשית וקרה מאוד: לאן פונים קודם, ולמי.

רוב האנשים שפוגשים אותי בשלב הזה לא יודעים בכלל שיש שתי ערכאות שונות שיכולות לטפל בגירושין שלהם, ושהבחירה ביניהן יכולה להשפיע על כל מה שיקרה בהמשך - מהמזונות ועד חלוקת הרכוש. זו לא טעות טכנית קטנה. זו החלטה שיש לה השלכות כספיות ורגשיות למשך שנים.

מה אומר החוק

בישראל אין הליך גירושין אזרחי אחד. לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, לבית הדין הרבני יש סמכות ייחודית לסדר את הגט עצמו - כלומר את עצם התרת הנישואין בין יהודים. אבל שאלות נלוות כמו משמורת ילדים, מזונות וחלוקת רכוש יכולות להתברר גם בבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לכלל שנקרא כלל הכריכה - מי שהגיש ראשון ובאופן כדין, קובע לרוב את הזירה.

המשמעות המעשית היא שהצעד הראשון בדרך לגירושין הוא כמעט תמיד לא הגשת תביעה, אלא פנייה ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה לפגישת מהו"ת - מידע, היכרות ותיאום - כפי שמחייב חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014. רק לאחר אותה פגישה, אם לא הושגה הסכמה, אפשר לפנות לערכאה השיפוטית.

מה קבעה הפסיקה

אחד מפסקי הדין המכוננים בתחום הוא בג"ץ 1000/92 חוה בבלי נגד בית הדין הרבני הגדול, שבו קבע בית המשפט העליון שגם בתי הדין הרבניים כפופים לחוק יחסי ממון בין בני זוג ולעקרונות השוויון, ואינם רשאים להתעלם מהם רק משום שהתיק נדון אצלם. פסק הדין הזה שינה את המפה: הוא לימד שהבחירה בין הערכאות אינה בחירה בין שני דינים שונים לגמרי, אלא בעיקר בחירה של סדר דין, טון והרכב שיפוטי.

המסקנה המעשית מהלכת בבלי היא שאסור לבחור זירה מתוך פחד או בלבול, אלא מתוך הבנה אמיתית של ההבדלים בפועל בין השתיים - כולל הרכב השופטים, קצב הדיונים והניסיון הספציפי של כל ערכאה בסוגיות כמו אלימות במשפחה או עסק משותף.

איך פועלים בפועל

לפני כל פנייה רשמית, כדאי לאסוף מסמכים בסיסיים: תעודת נישואין, תלושי שכר של שני בני הזוג, פירוט נכסים והתחייבויות, ואם יש ילדים - גם מידע על מסגרות החינוך שלהם. המסמכים האלה יחסכו זמן יקר בהמשך, בין אם הפנייה היא ליחידת הסיוע ובין אם היא לעורך דין.

השלב הבא הוא לרוב פגישת ייעוץ עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה, שתפקידו למפות את מכלול הסוגיות - לא רק הגט, אלא גם משמורת, מזונות ורכוש - ולבנות אסטרטגיה כוללת. חשוב לזכור שהחלטה שמתקבלת בבהילות, מתוך כעס או פחד, היא לרוב ההחלטה שגובה הכי הרבה כסף וזמן בטווח הארוך.

טעויות נפוצות בתחילת הדרך

הטעות הראשונה והשכיחה ביותר היא הגשת תביעה מתוך כעס, בלי תכנון מוקדם, רק כדי 'להספיק ראשון' - צעד שעלול לקבוע ערכאה לא מתאימה לשנים קדימה, ולפעמים אף מחריף סכסוך שהיה אפשר לפתור בהסכמה.

טעות שנייה נפוצה היא לפנות ישירות לעורך דין תוקפני מבלי לעבור קודם את פגישת המהו"ת המחייבת - מה שעלול לעכב את ההליך כולו ואף לגרור דחיית בקשות דחופות עד שהפגישה תתקיים כדין.

טעות שלישית היא לחשוב שאפשר 'לפתור הכול לבד' בלי ייעוץ משפטי כלשהו, מתוך רצון לחסוך בעלויות - כשבפועל, ייעוץ ראשוני קצר בתחילת הדרך יכול לחסוך טעויות יקרות בהרבה בהמשך.

שלב אחר שלב

1. לפתוח בבקשה ליישוב סכסוך. זהו הצעד הראשון לפי חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע״ה-2014, והוא קודם להגשת תביעה, למעט חריגים.
2. להשתתף בפגישות מהו״ת. פגישות מידע, היכרות ותיאום ביחידת הסיוע, שנועדו לבחון אם ניתן ליישב את הסכסוך בהסכמה ולהסביר את המסלולים.
3. למפות את הרכוש. לרכז את כלל הנכסים שנצברו בנישואים, לרבות זכויות פנסיוניות וקרנות, שנוטות להישכח ולעיתים הן הנכס הגדול ביותר.
4. לבחור ערכאה. להחליט בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה בעניינים הכרוכים. זו החלטה אסטרטגית שמשפיעה על ההליך שנים קדימה.

שאלות נפוצות