גישור בגירושין לעומת בית משפט: מה מתאים לכם

מה קורה בפועל

כשזוג מחליט להתגרש, יש שתי דרכים עיקריות להגיע מנקודת ההחלטה לנקודת הסיום: מסלול של התדיינות משפטית מלאה, עם כתבי טענות, דיונים והחלטות שיפוטיות, או מסלול של גישור, שבו מגשר ניטרלי מסייע לבני הזוג לגבש בעצמם הסכם. רוב האנשים לא יודעים שיש להם בכלל בחירה, ומניחים שגירושין חייבים להיות 'קרב'.

האמת היא שגירושין רבים, גם כאלה שמתחילים ברוגז רב, יכולים להסתיים בהסכמה, אם רק ניתנת לצדדים מסגרת נכונה לכך - וזה בדיוק התפקיד שממלא הגישור.

מה אומר החוק

חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014, המכונה גם חוק המהו"ת, מחייב בני זוג במחלוקת משפחתית לפנות תחילה ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לפגישת מידע, היכרות ותיאום, לפני שהם רשאים להגיש תביעה לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה. מטרת החוק היא לתת לצדדים הזדמנות אמיתית ליישב את הסכסוך בהסכמה, לפני הכניסה למסלול המשפטי העימותי.

אם הצדדים בוחרים בגישור, המגשר - שאינו שופט ואינו מכריע במקומם - מסייע להם לגבש הסכם שמכסה את כל הנושאים: משמורת, מזונות, רכוש וזמני שהות. הסכם גישור, לאחר שנוסח ואושר על ידי בית המשפט או בית הדין המוסמך, מקבל תוקף של פסק דין לכל דבר ועניין.

מה קבעה הפסיקה

בבע"מ 421/17 הכיר בית המשפט העליון בגישה מעשית שדוגלת בפתרונות גמישים וחוץ-שיפוטיים לסכסוכי משפחה, כאשר קבע שבתי המשפט לענייני משפחה רשאים להסמיך גורמים מקצועיים, כמו עובד סוציאלי, לפתור מחלוקות מסוימות בין ההורים בלי לחזור לכל שינוי קטן לבית המשפט עצמו - כל עוד מסגרת הסמכות מוגדרת בבירור מראש.

עיקרון זה, גם אם לא נאמר במפורש ביחס לגישור עצמו, משקף מגמה עמוקה יותר בפסיקה הישראלית: הכרה בכך שלא כל מחלוקת משפחתית חייבת הכרעה שיפוטית פורמלית, ושפתרונות משותפים, מהירים וגמישים משרתים לרוב טוב יותר את האינטרס האמיתי של המשפחה, ובעיקר של הילדים.

איך פועלים בפועל

גישור מתאים בעיקר לזוגות שיכולים לשבת באותו חדר, גם אם בכעס, ולתקשר בסיוע מקצועי - הוא פחות מתאים במקרים של אלימות במשפחה, פערי כוחות משמעותיים, או הסתרת מידע כלכלי מכוונת. במקרים כאלה, מסלול שיפוטי עם כלים לגילוי מסמכים וצווים זמניים עשוי להיות הכרחי.

גם אם בוחרים במסלול המשפטי, כדאי לשקול גישור לפחות לחלק מהנושאים - למשל זמני שהות בלבד - כדי לצמצם את שדה הקרב ולהתמקד בהתדיינות המשפטית רק בנושאים שבאמת דורשים הכרעה שיפוטית. שילוב כזה חוסך זמן וכסף, ומקטין את הנזק הרגשי לילדים.

מתי גישור לא מתאים

כשקיים חשש ממשי לאלימות במשפחה, גישור עלול להיות מסוכן ממש - הפער הכוחות בין הצדדים עלול לגרום לצד החלש להסכים לתנאים לא הוגנים מתוך פחד, ולכן במקרים כאלה מסלול משפטי עם הגנות מתאימות עדיף בבירור.

כשצד אחד מסתיר מידע כלכלי, למשל נכסים או הכנסות שלא דווחו, גישור בלבד לרוב לא מספיק - נדרשים כלים משפטיים פורמליים כמו צווי גילוי מסמכים, שקיימים רק במסגרת הליך שיפוטי מלא.

גם כשצד אחד פשוט מסרב לשתף פעולה בתום לב, ומנסה לגרור את ההליך ללא סוף, גישור עלול להפוך לכלי דחייה נוסף - ואז מעבר להליך שיפוטי, עם לוחות זמנים מחייבים, הוא הדרך הנכונה יותר.

לבסוף, כדאי לזכור שגם הליך גישור מוצלח דורש לרוב אישור סופי של הסכם הגירושין בערכאה מוסמכת - בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני - כדי שהוא יקבל תוקף מחייב של פסק דין, ולא יישאר רק הסכמה בעל פה חסרת תוקף אכיפתי אמיתי.

לסיכום, אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם - ההחלטה בין גישור לבין בית משפט צריכה להתקבל לפי המאפיינים הספציפיים של הזוגיות שמסתיימת, ולא לפי מה שעבד לחבר או לשכנה.

שאלות נפוצות