רעש, מטרדים ועישון בבית משותף: הגבול בין הפרעה לעבירה

מה באמת מפריע לאנשים

שאלו דיירים מה הכי מפריע להם בבניין, ורובם לא יגידו כסף. הם יגידו רעש. מסיבה שנמשכת עד שלוש לפנות בוקר, כלב שנובח כשבעליו בעבודה, קידוחים בשבע וחצי בבוקר ביום ראשון, ועשן סיגריות שעולה מהמרפסת של הקומה מתחת ונכנס ישר לחדר השינה.

המטרדים האלה מרגישים קטנים כשמתארים אותם, ובלתי נסבלים כשחיים בהם. וזו בדיוק הסיבה שקשה לטפל בהם: מי שסובל נשמע קטנוני, ומי שגורם משוכנע שהוא לא עושה שום דבר יוצא דופן.

יש גם היבט מעשי שכדאי להכיר: רוב הבניינים בישראל נבנו עם בידוד אקוסטי מוגבל. רצפה שנחשפה בשיפוץ, ריצוף שהוחלף בלי שכבת בידוד או מזגן שהותקן על קיר משותף יכולים להגביר דרמטית את מעבר הרעש, גם כשהשכן לא עושה דבר חריג במיוחד.

מה החוק אומר

חוק למניעת מפגעים, תשכ״א-1961 אוסר על גרימת רעש חזק או בלתי סביר שיש בו כדי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום. תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש״ן-1990 מפרטות את הכללים, ובכללם שעות שבהן הסובלנות לרעש נמוכה במיוחד, כמו שעות הלילה ושעות המנוחה.

בעישון, חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ״ג-1983 אוסר עישון במקומות ציבוריים ומטיל חובות על מחזיקים במקום. בבית משותף, השטחים המשותפים כמו חדר מדרגות, מעלית וחניון תת קרקעי הם המקום שבו האיסור מובהק, ואילו עישון בתוך דירה או במרפסת נבחן בעיקר במסלול של מטרד.

לצד החקיקה הפלילית והמנהלית עומדת פקודת הנזיקין [נוסח חדש], שמכירה בעוולת המטרד ומאפשרת לתבוע פיצוי או צו מניעה. במסלול הזה השאלה אינה אם נעברה עבירה אלא אם ההפרעה חורגת ממה שאדם סביר צריך לסבול בנסיבות המקום והזמן.

המבחן המעשי

הפסיקה בענייני רכוש משותף קבעה ששימוש רגיל וסביר מותר גם ללא החלטה, ובלבד שאינו מונע שימוש דומה מהאחרים. אותו רעיון עומד בבסיס דיני המטרד: לכל אחד מותר לחיות בדירתו, ואסור לו לעשות זאת באופן ששולל מהשכן את היכולת לחיות בשלו.

לכן שיפוץ בשעות סבירות אינו מטרד גם אם הוא רועש, ומסיבה אחת בשנה אינה מטרד. לעומת זאת, רעש חוזר בשעות הלילה, נביחות ממושכות מדי יום או עשן שחודר לדירה באופן קבוע חוצים את הקו, גם אם כל אירוע בנפרד נראה זניח.

כדאי גם לדעת שהתקנון יכול לעגן שעות מנוחה מחמירות יותר מאלה שבחוק, ובלבד שהן סבירות. בניין שקבע במפורש שאין לבצע עבודות רועשות בשבתות ובחגים ובשעות הצהריים יצר לעצמו כלל ברור שקל לאכוף, במקום להסתמך בכל פעם מחדש על מבחן הסבירות הכללי.

מה עושים

התחילו בשיחה. הרבה מטרדים נובעים מחוסר מודעות, ואדם שלא ידע שהמזגן שלו מטפטף לשכן מלמטה יתקן זאת בלי ויכוח. אם השיחה לא עוזרת, עברו לכתב: הודעה קצרה, עניינית, בלי האשמות, שמתארת מה מפריע ומתי.

אם המטרד נמשך, תעדו אותו: יומן עם תאריכים ושעות, הקלטות במקרה של רעש, ותלונות למוקד העירוני או למשטרה כשמדובר בשעות הלילה. תיעוד שיטתי הוא ההבדל בין תלונה שנשמעת סובייקטיבית לבין תיק שאפשר להביא בפני המפקח או בית המשפט ולקבל בו סעד.

ואם אתם הצד שגורם לרעש, קחו את זה ברצינות. הודעה מוקדמת על שיפוץ, שמירה על שעות המנוחה והסכמה לבדוק פתרון אקוסטי הופכות שכן כועס לשותף. רוב תיקי המטרד שמגיעים להתדיינות יכלו להיפתר בשיחה אחת בשלב שבו איש עוד לא נעלב.

שאלות נפוצות