| 7 | עקיף | חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2026 | | ספר החוקים | 3572 | 1030 | 28/07/2026 | | נוסח | pdf | 1042100 |
| 6 | עקיף | חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026 | | ספר החוקים | 3529 | 593 | 20/05/2026 | התיקון לחוק זכויות משדרים ומבצעים, התשמ"ד–1984, מתאים את זכויותיהם של המבצעים בישראל לעידן המודרני. מבצעים הם מי שמבצעים יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית במשחק, בשירה, בנגינה, במחול או בדרך אחרת, וזכויות המבצעים הן זכויות נפרדות מזכויות היוצרים. התיקון עורך כמה שינויים משמעותיים בזכויות המבצעים ביחס לחוק הקיים:
ראשית, התיקון לחוק קובע שתתווסף לסל הזכויות של מבצעים גם זכות בלעדית להעמדה לרשות הציבור של ביצועיהם. הזכות הבלעדית להעמדה לרשות הציבור היא זכותו של המבצע למנוע הנגשה של עותק של הביצוע שלו לציבור, כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליו מכל מקום ובכל מועד לפי בחירתם. עם הוספת זכות זו, מבצעים יוכלו למנוע העמדה של הביצוע שלהם לרשות הציבור ללא הסכמתם, או לדרוש תשלום עבור העמדתו לרשות הציבור, למשל מפלטפורמות שמאפשרות צריכת תוכן לפי דרישה, מה שמוכר למשל כ-Video on Demand (VOD).
שנית, לפי החוק הקיים, למבצעים אמנם אין זכות בלעדית למנוע השמעה או הצגה של ביצוע שלהם בציבור – למשל באולמות אירועים, במסעדות וכדומה (זכות ל"ביצוע פומבי"), אך יש להם זכות לקבל תמלוג ראוי בשל ביצוע פומבי של הביצוע שלהם (הזכות לתמלוג ראוי). התמלוג משולם ל"ארגון התמלוגים היציג" המייצג את המספר הגדול ביותר של מבצעים ובעלי זכויות מבצעים, והארגון מעביר את התמלוגים למבצעים, בין אם הם חברים בו ובין אם אינם חברים בו. התיקון לחוק קובע הוראות לעניין חובות שוויון ושקיפות שיחולו על הארגון האמור, הן כלפי מי שמשתמשים בביצועים והן כלפי המבצעים. בנוסף קובע התיקון לחוק שרק עמותה או חברה לתועלת הציבור יוכלו לשמש כארגון כאמור.
שלישית, התיקון לחוק קובע מגבלות לעניין האפשרות להעביר את הזכות לתמלוג ראוי. ככלל, לעניין ביצוע של יצירה מוסיקלית הכלול בתקליט, נקבע שזכותו של המבצע לתמלוג ראוי אינה ניתנת להעברה או לוויתור במשך שבע השנים הראשונות מיום הקלטת הביצוע. לעניין ביצוע הכלול ביצירה קולנועית, נקבע שהמבצע זכאי לתמורה הולמת בשל העברת זכותו לתמלוג ראוי או ויתור עליה. למגבלות אלה נקבעו מספר חריגים. בין השאר, נקבע כי מבצע רשאי לוותר על זכותו לתמלוג ראוי בשל ביצוע פומבי שנעשה בידי גוף כגון עמותה, מלכ"ר, מוסד חינוך, ספריה, ארכיון או מוזיאון, או להעביר לגוף כאמור את זכותו לתמלוג ראוי.
רביעית, התיקון לחוק מבקש להקל על עסקים קטנים, וקובע שהשמעה או הצגה בציבור של ביצוע בידי בעל עסק זעיר איננה כלולה בהגדרה "ביצוע פומבי", ולכן בעל עסק כאמור לא יידרש לשלם תמלוגים בשל כך, אלא אם כן חלק מהותי מעיסוקו הוא השמעה או הצגה בציבור של ביצועים. "בעל עסק זעיר" מוגדר לעניין זה כבעל עסק שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו עולה על הסכום הקבוע בהגדרה "עוסק פטור" בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975 (כלומר, כ-120,000 ש"ח כיום).
נוסף על כך, התיקון לחוק קובע כי בתובענה בשל הפרת הזכות לתמלוג ראוי יהיה בית המשפט רשאי לפסוק סעד כספי בלבד, כלומר בית המשפט לא יהיה רשאי לתת צו מניעה להפסקת השימוש. זאת, משום שגם הזכות המוקנית למבצעים לעניין זה היא זכות לקבלת תמלוג ראוי, ומלכתחילה אין להם זכות למנוע את השמעת או הצגת הביצוע בציבור. בית המשפט יהיה רשאי לפסוק פיצוי בלא הוכחת נזק בתובענה כאמור, אולם סכום הפיצוי כאמור יוגבל, כך שבמקום סכום של עד 100,000 שקלים חדשים לכל הפרה, שרשאי בית המשפט לפסוק לפי הדין הקיים (אלא אם מדובר במסכת אחת של מעשים), בית המשפט יוכל לפסוק פיצוי בסכום שלא יעלה על פי שלושה מהתעריף השנתי של התמלוג הראוי או פי עשרה מהתעריף של התמלוג הראוי בעד פעילות מסוימת במועד מסוים, או על 25,000 שקלים חדשים, לפי הגבוה. אם בעל הזכות סבור כי שווי הנזק שנגרם לו גבוה יותר, פתוחה בפניו כמובן הדרך להוכיח את נזקו ולבקש מבית המשפט שיפסוק לו פיצויים עבור הנזק שנגרם לו בפועל.
בנוסף, התיקון מאמץ את השימושים המותרים הקבועים בחוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007, כך שיחולו בשינויים המחויבים גם לגבי זכויות מבצעים. שימושים מותרים הם שימושים שניתן לעשותם גם ללא קבלת הסכמה מבעלי הזכויות וללא תשלום תמורה לבעלי הזכויות, למטרות שיש בהן חשיבות ציבורית. בהמשך לכך, יתאפשר למשל שימוש הוגן בביצוע, שימוש בביצוע בהליכים משפטיים או בהליכים מינהליים לפי דין וכדומה, בלא שהמשתמש יידרש לקבל את הסכמת המבצע לכך או לשלם תמלוגים בשל שימושים אלה.
עוד קובע התיקון לחוק שמדי שנה יוקצה תקציב לתמיכה באמנים במצוקה, מתוך תקציב משרד התרבות והספורט, והוא ישמש לתמיכה באמנים לפי אמות מידה שוויוניות שיפרסם שר התרבות והספורט באתר משרדו. התקציב יעמוד על סך של 2.5 מיליון ש"ח בשנת 2026, על סך של 5 מיליון ש"ח בשנת 2027, ועל סך של 7 מיליון ש"ח החל משנת 2028 ובכל שנה לאחר | נוסח | pdf | 2203845 |
| 5 | ישיר | חוק זכות יוצרים (תיקון מס' 5), התשע"ט-2019 | | ספר החוקים | 2777 | 187 | 09/01/2019 | חוק זכות יוצרים (תיקון מס' 5), התשע"ט–2019 (להלן – התיקון) התקבל בקריאה שנייה ושלישית ביום כ"ד בטבת התשע"ט (1 בינואר 2019), והוא מתקן את חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007 (להלן – החוק) בנושאים הבאים:
1. הפרה עקיפה של זכות היוצרים להעמדה לרשות הציבור – התיקון לחוק קובע כי אדם מפר זכות יוצרים של בעל הזכות ביצירה אם עשה פעולה, על דרך עיסוק, שיש בה כדי להקל או להרחיב את הגישה של הציבור ליצירה שהועמדה לציבור בהפרה (למשל, ברשת האינטרנט) ובלא שניתנה רשותו של בעל זכות היוצרים, ובלבד שעשה זאת במטרה להפיק רווח מכך שהגישה ליצירה המפרה קלה יותר, וכן אם בעת עשיית פעולת ההפרה, המפר ידע או היה עליו לדעת כי היצירה הועמדה לציבור בהפרה.
2. צו הגבלת גישה למקור תוכן – התיקון לחוק קובע כי בעל זכות יוצרים או בעל רישיון ייחודי ביצירה, הטוען שזכות היוצרים שלו נפגעת על ידי אתר אינטרנט, רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לתת צו כלפי ספק הגישה לאינטרנט, המורה לו להגביל את הגישה למקור התוכן אם עיקר התוכן באתר הוא תוכן מפר זכות יוצרים. הוראות התיקון מתוות את שיקול דעתו של בית המשפט כך שבין היתר, על בית המשפט לשקול את מידת ההשפעה על הציבור כתוצאה ממתן הצו או מהימנעות לתת את הצו, חומרת הפרת זכות היוצרים, חיוניות הצו למניעת הפרת זכות היוצרים, יעילותם של סעדים אחרים העומדים לרשות בעל זכות היוצרים, מידת הפגיעה הצפויה בגישה לאתרים אחרים וכן פגיעה בפרטיות משתמשי רשת האינטרנט. בנוסף, בתנאים הקבועים בתיקון ניתנה עדיפות להסרת התוכן המפר באתר על פני חסימת האתר. עוד יצוין כי כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט להצטרף כצד להליך הבקשה לצו כאמור, וכן לבקשה לביטול הצו או לשינוי תנאיו.
3. חשיפת זהותו של עושה פעולה בתוכן ברשת תקשורת אלקטרונית – התיקון לחוק קובע כי אדם הטוען להפרת זכות יוצרים שלו ברשת תקשורת אלקטרונית כהגדרתה בחוק, וזהותו של עושה הפעולה אינה ידועה לו, רשאי לבקש מבית המשפט המחוזי שיורה לאדם מסוים (להלן – המשיב) לחשוף בפני בית המשפט פרטי מידע אודות עושה הפעולה המפרה, לשם נקיטת הליכים משפטיים נגדו. על המשיב למסור, בשלב ראשוני, לבית המשפט בלבד, רק פרטים שיביאו לזיהוי עושה הפעולה. הוראות הפרק מתוות את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לתת את הצו, וכן נקבע שבית המשפט יורה על מתן הצו רק אם הבקשה מגלה עילה ולא נראית טורדנית או קנטרנית. בית המשפט רשאי לשקול אם לבקש מהמשיב פרטים נוספים הידועים לו או לגלות זהות של אדם נוסף שיכול לחשוף את זהות עושה הפעולה וכן למנות מומחה לשם המשך בירור הזהות. כמו כן, בית המשפט רשאי להעביר לעושה הפעולה שנחשף בפניו את הבקשה לחשיפתו ולקבל את תגובתו, כל זאת לפני שזהותו תיחשף למבקש. עוד נקבע, כי מי שהגיע אליו מידע על עושה פעולה לפי הוראות הפרק, לא יעשה בו שימוש אלא לשם בירור זהותו של עושה הפעולה במטרה לנקוט בהליכים משפטיים נגדו.
4. יצירות שבעל זכות היוצרים בהן אינו ידוע או לא אותר – התיקון לחוק קובע כי שימוש ביצירה שבעל זכות היוצרים בה אינו ידוע או לא אותר מותר בתנאים הבאים: המשתמש פעל בשקידה סבירה לגילוי או לאיתור בעל זכות היוצרים, לפני השימוש; המשתמש ציין באופן ברור בדרך שבה הוא עשה שימוש ביצירה, את פרטי יצירת הקשר עמו וכי לבעל זכות היוצרים הזכות לבקש שהמשתמש יחדל מהשימוש ביצירה; לאחר שקיבל הודעה מבעל זכות היוצרים, המשתמש הפסיק את השימוש ביצירה או קיבל רישיון לשימוש עתידי.
בשימוש מסחרי ביצירה, נוסף על התנאים המפורטים לעיל, על המשתמש לפרסם הודעה באינטרנט או בעיתון יומי זמן סביר לפני השימוש, ולשלם לבעל זכות היוצרים תמלוג ראוי בעד התקופה שתחילתה במועד תחילת השימוש ביצירה.
5. סייגים לתחולה לעניין פיצויים בלא הוכחת נזק – סעיף 56 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לאדם שזכות היוצרים או הזכות המוסרית שלו הופרו, לבקשתו, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ₪ על כל הפרה. בסעיף 56א לחוק שהוסף בתיקון, נקבעו שני סייגים לתחולת סעיף 56 האמור. הסייג הראשון חל במקרה שבו העמיד אדם לרשות הציבור ברשת האינטרנט יצירה אומנותית שהועמדה קודם לכן לרשות הציבור, ובלבד שהוא חדל מההפרה בתוך זמן סביר לאחר שקיבל הודעה מבעל הזכות על ההפרה, שהיצירה לא הועתקה מקטלוג שמטרתו להציע יצירות למכירה ובנוסף, מתקיים אחד מאלה: ההפרה לא הייתה למטרה מסחרית או נעשתה על ידי גוף שפועל למען הציבור (כמפורט בתיקון) ושמחזור הכספים שלו אינו עולה על 1,200,000 ₪. מתנאי זה הוחרגה המדינה ומוסדותיה, רשות מקומית, חברה וחברה בת ממשלתיות ותאגיד סטטוטורי. הסייג השני שנקבע בסעיף 56א חל על מוסדות חינוך, ספריות, ארכיונים, מוזיאונים וגופים נוספים שקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם השר הממונה על אותם גופים, ובאישור ועדת | נוסח | pdf | 2022457 |
| 4 | עקיף | חוק העיצובים, התשע"ז-2017 | | ספר החוקים | 2662 | 1201 | 07/08/2017 | חוק העיצובים, התשע"ז–2017 נועד לקבוע הסדר מקיף, מאוזן ועדכני שיחול על עיצובים, ויחליף את ההסדר הקיים בעניין זה בפקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924, בכפוף להוראות מיוחדות בנוגע למדגמים. דיני העיצובים או דיני המדגמים כפי שנקראו עד היום הם ענף של דיני הקניין הרוחני, המסדיר את המסגרת החוקית להגנה על עיצובים של מוצרים תעשייתיים, להבדיל מדיני זכויות יוצרים שתכליתם להגן על יצירות, כאשר עיצוב מתייחס למראה של מוצר המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר, כגון צורה או מיתאר. החוק מבקש ליצור איזון בין שני אינטרסים ציבוריים: מצד אחד, הרצון לעודד פיתוח של עיצובים חדשים באמצעות הענקת "מונופול", דהיינו זכות בלעדית מוגבלת וקצובה בזמן לשימושים שונים בעיצוב, ומצד שני, הרצון לאפשר לכלל הציבור לעשות שימוש בעיצובים, ולפיכך לא להגביל את מגוון האפשרויות לעיצוב מוצרים ולצמצם את המונופול הניתן למעצבים למינימום ההכרחי שיקיים את התמריץ לפתח עיצובים חדשים כאמור. כמו כן, החוק מותאם להתפתחויות הטכנולוגיות, לדין הבין-לאומי, ובפרט אמנות והסכמים בין-לאומיים, ולפסיקה הישראלית.
להלן פירוט של כמה מהחידושים בחוק זה לעומת הדין הקודם, פקודת הפטנטים והמדגמים: ראשית, בהתאם למצב המשפטי ערב כניסתו של החוק לתוקף, הענקת "מונופול" לגבי מדגם מותנית ברישום במשרד המשפטים, המקנה תקופת הגנה של 15 שנים, בכפוף לעמידה בתנאי הכשירות לרישום. חוק העיצובים קובע הסדר חדש בשני מישורים: האחד, הארכת תקופת ההגנה לעיצוב רשום, מ-15 ל-25 שנים, בכפוף לתנאי כשירות לרישום שאינם זהים לאלה הקבועים בפקודה – חדשנות ואופי ייחודי. המישור השני נוגע להענקת הגנה, לראשונה בדין הישראלי, לעיצוב לא רשום, כך יוכל מעצב ליהנות מהגנה למשך 3 שנים, ללא צורך בהליך רישום, הכרוך בהשקעת משאבים ועשוי להיות בלתי יעיל לגבי עיצובים שהם אופנות חולפות. הענקת הגנה לעיצוב לא רשום נועדה בעיקר להקל על מעצבים שהם עוסקים קטנים ואין להם בהכרח את הידע והמשאבים הנדרשים להליך הרישום.
שנית, החוק כולל הוראות שיאפשרו למדינת ישראל להצטרף להסכם בין-לאומי – הסכם האג, וכתוצאה מכך יוכלו מעצבים ישראליים להגיש בקשה אחת ויחידה לרישום העיצוב וזו תנותב לכלל המדינות שהצטרפו להסכם.
שלישית, החוק כולל כלי אכיפה שאינם קיימים בפקודה – עבירות פליליות, סמכות לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק (פיצויים עונשיים), וכן מתן אפשרות לבעל עיצוב רשום לפנות למכס ולבקש עיכוב של שחרור הטובין שלטענתו מפרים את זכויותיו בעיצוב, וזאת כדי להביא להרתעה משמעותית כלפי מפרים פוטנציאליים ולהגן כראוי על זכויותיהם של המעצבים. | נוסח | pdf | 567248 |
| 3 | עקיף | חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז-2017 | | ספר החוקים | 2615 | 504 | 28/03/2017 | חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 (להלן – החוק), התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום כ"ב באדר התשע"ז (20 במרץ 2017).
החוק קובע כי תקופת ההגנה של זכות היוצרים בתקליט תוארך מ-50 שנים ל-70 שנים ואם התקליט פורסם בתוך שנתיים ממועד יצירתו, תוארך תקופת ההגנה ל-70 שנים ממועד פרסומו, בכפוף לתנאים הבאים:
אם בתום חמישים השנים ממועד יצירת התקליט או ממועד הפרסום כאמור, מפיק תקליט, או מי מטעמו, לא הוציא כמות שיש בה כדי לספק באופן סביר את דרישות הציבור לעותקים של התקליט, או לא העמיד את התקליט לרשות הציבור - תפקע זכות היוצרים שלו בתקליט בתום 50 השנים, ולגבי תקליט שפורסם בתוך שנתיים ממועד יצירתו – תפקע הזכות בתום 50 השנים ממועד פרסומו כאמור.
בנוסף, גם בתקופת ההגנה שהוארכה מ-50 שנים ל-70 שנים (להלן – תקופת ההגנה הנוספת), ובכל אחת מאותן 20 השנים, אם מפיק התקליט או מי מטעמו לא הוציא כמות שיש בה כדי לספק באופן סביר את דרישות הציבור לעותקים של התקליט, או לא העמיד את התקליט לרשות הציבור – תפקע זכות היוצרים בתום אותה שנה שבה נמצא כי לא עמד בתנאים האמורים.
לעניין תקליט שהבעלות בזכויות המבצעים לפי סעיף 2(2) לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד–1984 המגולמות בו, כולן או חלקן, הועברו למפיק התקליט, נקבע כי אם פקעה זכותו של מפיק התקליט משום שלא עמד בתנאים האמורים לעיל, מבצע הביצוע רשאי לשעתק את הביצוע, לעשות כל אחת מהפעולות המנויות בסעיף 2(4) לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, וכן לעשות בביצוע כל שימוש המותר לפי כל דין.
עוד נקבע כי כל הסכם, תניה או תנאי בנוגע לזכויות לפי חוק זכויות מבצעים ומשדרים, בין מבצע או צד שלישי לבין מפיק, או ויתור של מבצע על זכויות כאמור, יחולו גם בתקופת ההגנה הנוספת, אלא אם כן הוסכם בין הצדדים אחרת, ובלבד שאין בהם כדי לגרוע מהתנאים האמורים.
כמו כן, החוק קובע חובת תשלום ראוי נוסף במקרים שבהם הבעלות בזכויות המבצע הועברה למפיק התקליט תמורת תשלום חד פעמי. בהתאם להוראה זו, ישלם המפיק למבצע תשלום ראוי נוסף בעד השימוש בזכויות המבצע שהועברו למפיק בתקופת ההגנה הנוספת.
הוראות התיקון האמור יחולו על תקליט שטרם חלפה לגביו תקופת ההגנה הקבועה בסעיף כנוסחו ערב יום תחילתו של החוק.
בנוסף, החוק קובע כי גם זכות המבצעים והמשדרים הקבועה בסעיף 10 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד–1984, תוארך כך שבמקום שתקופת ההגנה לזכויות מבצעים תעמוד על 50 שנים מתום השנה שבה בוצע הביצוע המקורי, היא תוארך ל-70 שנים מתום השנה שבה בוצע הביצוע המקורי. | נוסח | pdf | 565679 |
| עקיף | חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014 | | ספר החוקים | 2448 | 458 | 27/03/2014 | | נוסח | pdf | 544500 |
| ישיר | חוק זכות יוצרים (תיקון), התשע"א-2011 | | ספר החוקים | 2307 | 993 | 28/07/2011 | | נוסח | pdf | 332731 |
| ישיר | חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 | (החוק המקורי) | ספר החוקים | 2119 | 38 | 25/11/2007 | | נוסח | pdf | 113653 |