המצאתם משהו במסגרת העבודה: למי שייכת ההמצאה, לכם או למעסיק

פיתחתי את זה בזמני הפנוי, אז זה שלי, נכון?

מהנדסת תוכנה שעובדת בחברת הייטק מפתחת בזמנה הפנוי, בעזרת ידע שרכשה בעבודה, אלגוריתם שמשפר משמעותית ביצועים במוצר שהיא עובדת עליו. היא מציגה אותו למנהל בהתלהבות, וזה מיד מבקש ממנה לחתום על מסמך המעביר את כל הזכויות לחברה. היא המומה: הרי היא פיתחה את זה 'בעצמה', בזמנה, בבית. אבל כשהיא בודקת את החוק, היא מגלה שהתשובה מורכבת יותר, ותלויה בעיקר בשאלה אם ההמצאה נבעה משירותה בחברה.

מקרה כזה חוזר על עצמו כמעט בכל תעשיית ההייטק הישראלית, ומעורר את אחת השאלות המשפטיות הכי טעונות ביחסי עובד-מעביד: למי שייכת המצאה שנוצרה 'תוך כדי' תקופת עבודה.

ברירת המחדל בחוק: אמצאת שירות שייכת למעביד

סעיף 132 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967, קובע כלל ברור: אמצאה של עובד שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו, המכונה 'אמצאת שירות', שייכת למעביד, אלא אם יש הסכם אחר בין הצדדים. המבחן אינו תלוי בשאלה היכן פיזית נעשה הפיתוח, בבית או במשרד, אלא בשאלה האם ההמצאה נבעה מתפקידו של העובד, מהידע שרכש דרך העבודה, או מהמשאבים שהמעביד העמיד לרשותו.

לצד זה, סעיף 134 לחוק קובע שגם כשההמצאה שייכת למעביד, העובד עשוי להיות זכאי לתמלוגים או לפיצוי הוגן בגינה, ובהיעדר הסכם הקובע את גובה התמורה, את השאלה מכריעה ועדת הפיצויים והתמלוגים שהוקמה מכוח החוק, גוף מעין-שיפוטי שתפקידו לקבוע פיצוי הוגן לעובד ממציא.

מה קבע בית המשפט העליון על זכות זו

בבג"ץ 8672/17 ד"ר רות לוי נ' ועדת הפיצויים והתמלוגים, קבע בית המשפט העליון בשנת 2019 כי הזכות לתמלוגים לפי סעיף 134 לחוק הפטנטים היא זכות דיספוזיטיבית, כלומר ניתנת להתניה בהסכם, ואינה זכות קוגנטית מתחום המשפט העבודה שאי אפשר לוותר עליה. המשמעות המעשית היא שחוזה העסקה הכולל ויתור מפורש על תמלוגי המצאות, אם נוסח כראוי ונחתם מדעת, עשוי לחסום עובד מלתבוע תמלוגים נוספים גם אם ההמצאה שלו הביאה למעביד רווחים משמעותיים.

פסק הדין ממחיש כמה קריטי לעובד ממציא לקרוא בעיון את הסעיפים הנוגעים לקניין רוחני בחוזה ההעסקה שלו לפני החתימה, ולא להסתמך על כך שהחוק בהכרח יגן עליו במקרה מחלוקת עתידית.

מה עושים בפועל, כעובד וכמעסיק

עובד שממציא משהו במסגרת עבודתו צריך לתעד את תהליך הפיתוח, לבחון היטב את חוזה ההעסקה שלו, ולפנות לייעוץ משפטי לפני שהוא חותם על כל ויתור על זכויות. אם אין הסכם ברור, ולא הושג הסדר מוסכם עם המעביד, ניתן לפנות לוועדת הפיצויים והתמלוגים לקבלת פיצוי הוגן. מעסיקים, מצדם, צריכים לוודא שחוזי ההעסקה שלהם כוללים סעיף קניין רוחני מפורש וברור, שמסדיר מראש את זכויות הצדדים ומונע מחלוקות יקרות בעתיד סביב אמצאות שנוצרות במהלך העבודה.

כדאי גם לזכור שהזכות המוסרית להיזכר כממציא, בנפרד מזכות הבעלות הכלכלית בפטנט, נשארת תמיד אצל הממציא בפועל, ולא ניתן להעביר אותה בהסכם, כך שגם עובד שממחה את מלוא זכויותיו הכלכליות למעביד זכאי שהמעביד יזכיר את שמו כממציא בבקשת הפטנט.

מה קורה כשההמצאה נוצרה אחרי סיום העבודה

שאלה נוספת שמעסיקה עובדים רבים היא מה קורה כשההמצאה מתגבשת רק לאחר עזיבת מקום העבודה, אך התבססה על ידע שנצבר בו. במקרים כאלה בוחנים בתי המשפט וועדת הפיצויים את מידת הזיקה בין ההמצאה לבין העיסוק בתקופת ההעסקה: אם ההמצאה נבעה ישירות מפרויקט שהעובד עבד עליו, גם אם היא הושלמה מאוחר יותר, היא עשויה עדיין להיחשב אמצאת שירות. לכן חשוב לתעד היטב את מועד תחילת הפיתוח בפועל, ולא רק את מועד השלמתו.

גם עובד שממציא באופן עצמאי לחלוטין, שלא באמצעות משאבי המעביד ולא כחלק מתפקידו, שומר על מלוא הזכויות באמצאתו, ובלבד שהוא יכול להוכיח שהפיתוח נעשה באמת בנפרד מתפקידו הרגיל, ללא שימוש בציוד, בזמן עבודה או במידע סודי של המעסיק. תיעוד יומן פיתוח מסודר, עם תאריכים ותיאור השלבים, הוא הכלי המעשי החשוב ביותר להוכחת עצמאות ההמצאה במקרה של מחלוקת עתידית.

שאלות נפוצות